משה שפושניק מערכות בע"מ נ' רשת מלונות אטלס בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשה לדחות התביעה נגד המבקשים (הנתבעים) ובקשה חלופית, ככל שלא תתקבל בקשתם לדחות התובענה, לחייב את המשיב בערובה להוצאותיהם.

אשר לבקשה העיקרית – ראיתי לדחותה.

הבקשה מבוססת על הטענה האחת והיחידה כי "התברר לנתבעים בימים אלה כי התובעת החלה בהליך פירוק מרצון וזאת כבר בחודש מאי... בלי שהתובעת הודיעה על כך..." (סעיף 7 לבקשה), ומכאן מבקשים להסיק כי התובעת זנחה את ההליך.

לא ראיתי כי הבקשה לדחיית תובענה מבוססת על עילה משפטית כלשהי המצדיקה דחיית התובענה; לא הובאו כל סיבות שבגינן ידחה בית המשפט תובענה בטרם נשמעו ראיות.

ככל שהתובעת אכן נוקטת הליכי פירוק מרצון – על המבקשים לנקוט בהליכים רלבנטיים להבטחת ביצוע פסק הדין ככל שינתן לטובתם ואולם אין מקום לבקש את דחיית התובענה, שכן בעת הזאת התובעת היא אישיות משפטית, ובהעדר נסיבות המצביעות על תשתית לדחיית התובענה אין לקבל את ההנחה כי המשיבה זנחה את תביעתה, שבעתיים כך לאור העובדה שהיא מקיימת את ההליכים ופועלת בהתאם לנדרש.

שונה דעתי אשר לבקשה לחייב את המשיבה בערובה להבטחת הוצאות המבקשים.

טוענים המבקשים כי העובדה שהמשיבה החלה בהליכי פירוק מרצון הרי "בסיומו היא תחדל מלהתקיים כאישיות משפטית. עצם ניהול של הליך פירוק מרצון משמעו כי התובעת חדלה מפעילות" (סעיף 14 לבקשה), ועוד טענה כי הוציאה עד כה כספים ניכרים לניהול התובענה כשכלל לא ברור כי בסיומה תהיה המשיבה אישיות משפטית שניתן יהיה לגבות ממנה את הוצאות ההליך.

בתגובתה ציינה המשיבה כי דווקא "דווקא הפנייה להליך של פירוק מרצון מלמד על כך שלחברה יש די משאבים לפרוע את חובותיה" (סעיף 25) וכן ציינה כי מהמאזנים המבוקרים האחרונים של המשיבה שצורפו לתגובה ניתן ללמוד על חוסן כלכלי, זאת בנוסף לטענותיה כי לתביעתה סיכוי ממשי להצליח.

לאחר שבחנתי את הנטען בבקשה, בתגובה ובתשובה, כאמור ראיתי לקבל את הבקשה ולחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בסך 75,000 ₪.

בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, עת מדובר בחברה בע"מ רשאי בית המשפט להורות לחברה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע (המבקשים, במקרה דנן) אלא אם סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה.

קרי, לשון הסעיף מצביעה כי קיימת חזקה שיש לחייב חברה בע"מ בהפקדת ערובה אלא שהחזקה ניתנת לסתירה, ובהתאם לפסיקה הדרך לסתור את החזקה היא למשל במקרה שהחברה הוכיחה את חוסנה הכלכלי וכי יש בידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין, או אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות לחייב את החברה בערובה משיקולים כמו מהות התביעה וסיכוייה [רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר; רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ.

מכאן שבבקשה לחיוב בערובה בעל דין שהוא חברה בע"מ יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה; בשלב זה רובץ הנטל על החברה להוכיח כי יש באפשרותה לשאת בהוצאות הנתבעים, ככל שתדחה תביעתה.

בנסיבות דנא, מקובלת עלי עמדת המבקשים כי עיתוי הבקשה של המשיבה לפירוק מרצון מעורר למצער את התהייה לגבי המשך קיומה של החברה כאישיות משפטית ואת האפשרות לקבל את ההוצאות ככל שהתביעה נגדם תדחה, ואולם לא רק זאת אלא שמעיון בדוחות הכספיים לשנים 2011- 2012 לא התרשמתי מחוסנה הכלכלי של החברה זאת לאור הגרעון בהון שהוצג במאזן והמצביע על הפסדים נצברים שנוצרו במהלך השנים (סדר גודל של 3.5 מיליון ₪); לא התרשמתי גם מתיאור הרכוש הקבוע (בביאור 4 הכולל בין השאר ריהוט וציוד, מכונות וציוד מחשבים...) שניתן למימוש לא כל שכן למימוש מהיר ולא ברור אם יפיק תזרים מזומנים סביר, וגם לאור ההתחייבויות השוטפות לעומת 'לקוחות וחייבים שונים' – מכל מקום לא עלה בידי המשיבה להוכיח חוסן כלכלי ולא איתנות המצדיקה שלא לחייבה בערובה, ולהפך לנוכח האמור לעיל (לענין הבקשה לפירוק מרצון) ראיתי כי יש ממש בבקשת המבקשים לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה כתנאי לניהול ההליך.

לא מצאתי בטענות המשיבה ראיות לכאורה כה מובהקות להצלחת התובענה עד כדי ביטול הצורך להורות על הפקדת ערובה לאור הדברים שלעיל.

מאחר שהערובה אינה כלי ענישה, אלא משמשת ערובה להבטחת הוצאות המשיבים במקרה שהתובענה תדחה - ראיתי לחייב את המשיב בהפקדת ערובה בסך 75,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבים, בשים לב לגובה התובענה, ולהליכים שעל המשיבים לנהל.

המשיב יפקיד את הערובה בסך 75,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשים בהליך העיקרי, תוך 30 ימים, כתנאי להמשך ההליכים.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשע"ד, 26 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: